מאבק המורים שהתרחש באחרונה זכה לתמיכה חסרת תקדים בקרב הציבור הרחב. המאבק על שינוי מערכת החינוך וקידומה כלל שלוש מטרות עיקריות עליהם נאבקו רן ארז וארגון המורים. מטרתו הראשונה של המאבק הייתה הפחתת מספר התלמידים בכיתה למקסימום של 30 תלמידים. הפחתת מספר התלמידים יכולה לסייע רבות לתהליכי הלמידה בכיתה. בנוסף, הפחתה של מספר התלמידים תאפשר למורה להעניק תשומת לב לתלמידים הזקוקים לכך. מטרה זו הושגה ונתקבלה התחייבות לצמצום מספר התלמידים בכיתה ל-32 תלמידים לכל היותר במערכת החינוך כולה.

מטרה שנייה עליה נאבקו רן ארז וארגון המורים היא השבת שעות לימוד שנלקחו ממערכת החינוך העל יסודית. השבת שעות הלימוד יכולה לאפשר למורים לחנך ולא רק ללמד חומר לבחינת הבגרות. בנוסף, השבת השעות תאפשר קליטתם של מורים חדשים במערכת. המאבק הוביל לקבלת התחייבות להשבתם של 110,000 השעות אשר נלקחו מן המערכת, כאשר 20,000 שעות ישובו כהחזר הראשון ולאחריו יושבו יתר השעות בהחזרים נוספים עד להשבת כל השעות שנלקחו.

מטרה שלישית של המאבק קשורה ברפורמת עוז לתמורה. רפורמה זו המוצגת מטעם רן ארז וארגון המורים הינה רפורמה אשר נבנתה בעזרת מאות מומחים. הרפורמה מצריכה מספר שינויים לשם שינוי מערכת החינוך. הרפורמה כוללת צמצום מספר התלמידים בכיתה, שינוי מבנה שבוע העבודה של המורה וכן יצירת מערכת קידום ותגמול מורים על פי הישגיהם, תפקידם ותפוקתם. על מנת לבצע את השינויים השונים יש צורך גם בשינוי בתנאים הפיזיים בבית הספר כך שכל מורה יקבל פינת עבודה אישית וכיתות הלימוד יהיו מרווחות יותר. הרפורמה נוסתה על חמישה בתי ספר במהלך שלוש שנים והצלחתה הייתה רבה. במהלך הניסוי השתפרו הישגי התלמידים בעוד רמת הנשירה והאלימות בבית הספר ירדו. רן ארז וארגון המורים מאמינים כי רפורמה זו תוכל להוביל לקידום מערכת החינוך ולכן נאבקים כעת לקבלתה ויישומה על המערכת וכן יישומם של ההישגים שהושגו במסגרת המאבק.

בנובמבר 2006, בעת כהונתי כשר בממשלת שרון, האחראי בין היתר על הדיאלוג האסטרטגי עם ארצות הברית, עמדתי בראש המשלחת הישראלית שהתכוננה לצאת למפגש הדיאלוג בוושינגטון.

כמקובל, בטרם יציאתנו לארה”ב זומנה המשלחת לתדרוך אחרון ע”י ראש הממשלה שרון. הצגנו בפניו את סדרת הנושאים שעמדו על סדר - היום בשיחות הצפויות עם האמריקאים. פרטנו את העמדות הישראליות כפי שגובשו במהלך דיוני הצוות שלנו, שמנה נציגים בכירים של משרד החוץ, משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, צ.ה.ל, המוסד והמועצה לביטחון לאומי. לראש הממשלה לא היו הערות רבות, למעט בנושא אחד: “אני מנחה אתכם להבהיר, בנימוס אבל בתקיפות, שישראל לא תשלים עם קיומו של נשק גרעיני בידי איראן. לא צריך לפרט מה זה אומר בדיוק, אבל שיהיה להם ברור: לא נאפשר איראן גרעינית!”

מאז חלפו שנתיים. בישראל, שרון כבר איננו יושב ליד ההגה. בארצות הברית נותרה לנשיא בוש שנת כהונה אחרונה. בטהראן ממשיכים להתריס כנגד עולם ומלואו, ולהתקדם במלוא המרץ בתכנית הגרעין. מתקרב רגע האמת, שבו תביט ההנהגה הישראלית שמאלה וימינה, אחורה ולפנים, ותשאל את עצמה: האם נותרנו לבד? האם קיימים בכלל כוחות בינלאומיים שנחושים לפעול ללא היסוס, לרבות באמצעות הפעלת עוצמה צבאית, כדי לסכל את הפצצה האיראנית?

ההתפתחויות של השנים האחרונות בסוגיית הגרעין האיראני אינן נוטות לכף האופטימיות. ירידת קרנה של ארצות-הברית בעקבות הסתבכותה המדממת בעיראק; עמדתה העצמאית של רוסיה, ושל סין בעקבותיה, שמגבילה את המערכה הדיפלומטית העולמית כנגד תכנית הגרעין האיראנית; הססנותן של מדינות מרכזיות באירופה באשר לצורך להחריף את מדיניות הסנקציות כלפי טהראן; הזינוק במחירי הנפט, שהעניק למשטרו של אחמדי נז’אד יכולות פיננסיות בלתי מוגבלות; חולשתו הפוליטית של המימשל הרפובליקני בהנהגת בוש, שנאלץ לתמרן מול קונגרס דמוקרטי עויין ודעת קהל ספקנית; ומהלכיו הציניים של מנכ”ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אלבראדעי, שמקלים על תמרוני משיכת הזמן שנוקטים האיראנים.

כנגד מגמות שליליות אלה, ניתן לציין רק שתי התפתחויות בעלות משמעות חיובית: ראשית, העובדה שהקהיליה הבינלאומית נחשפה לדמותו המרושעת וחסרת - העכבות של שלטון האייתולות, ככל שנשיא איראן קרא דרור ללשונו המופקרת, הכחיש את השואה ונשבע אמונים לחזון מחיקתה של ישראל מן המפה. התפתחות שניה: בצרפת נבחר לנשיאות ניקולא סרקוזי, אשר למן תחילת כהונתו מפגין עמדה בלתי - מתפשרת בנושא הגרעין, ומוביל שינוי בגישתה הנאיבית והאינטרסנטית של אירופה בסוגיה זו.

קיימת אפשרות סבירה כי כבר בתחילת שנת 2009 ייערכו בבית הלבן חילופי - גברי (ביטוי קצת מיושן לנוכח הסיכוי שאישה היא זו שתחליף גבר בחדר הסגלגל. . .). עד שלהי שנת  2009, על פי הערכותיה של קהיליית המודיעין הישראלית, עלולה איראן לגמוא את שארית המרחק שמפרידה בינה לבין נשק גרעיני.

לפיכך, מאד יתכן כי בין תחילתה של שנת 2009 לסיומה, תגיע ישראל למסקנה כי העולם, כולל ארצות-הברית, משלים בפועל עם קיומו של נשק להשמדה המונית בידיו של משטר שיעי קנאי ונטול - רסן. על רקע מסקנה זו תיאלץ ישראל לקבל הכרעות קשות. בודדים המנהיגים, בישראל ובעולם כולו, שניצבו בעבר בפני צומת קבלת החלטות גורלית כל כך: להיכן שלא תבחר לפנות בצומת זו - החלטתך תעצב, לטוב או חלילה לרע, את עתיד המדינה ותשפיע על עצם קיומה.

                                                                   ח”כ צחי הנגבי

                                                                   יו”ר ועדת החוץ והביטחון

מקור המאמר

Welcome to Blogs4all.co.il. This is your first post. Edit or delete it, then start blogging!